האלכימיה של הנפש הדאו של תהליך ההשתנות
בעוד כל הדברים מתרגשים יחדיו,
אני רק מתבונן בהחזרה.
כי פורחים ככל שיהיו,
כל אחד מהם יחזור לשורש שלו.
טאו טה צ'ינג
לפני כששת אלפים שנה, הואנג די המכונה, "הקיסר הצהוב", שאליו מייחסים את הקלאסיקה של הרפואה הסינית המסורתית – "נייג'ינג סואן" – שאל את יועצו צ'י בו: "שמעתי כי בזמנים קדומים, כשהחכמים טיפלו, כל אשר היה עליהם לעשות זה, להפעיל שיטות כדי לכוון ולשנות את המצב הרגשי והרוחני של האדם, ולכוון מחדש את זרימת האנרגיה. החכמים הפיקו תועלת משיטה הנקראת ג'ו יו, תפילה, טקס ושמניזם שריפאו את כל המצבים. ואולם היום, כשרופאים מטפלים בפציינט, הם משתמשים בעשבים על מנת לטפל ברובד הפנימי ובדיקור כדי לטפל בחיצוני. ועדיין, כמה מצבים לא מגיבים לאלה. למה זה ככה?"
וצ'י בו השיב: "בזמנים הקדומים, אנשים חיו בפשטות. הם צדו, הם דגו, והיו עם הטבע במשך כל היום. כשמזג האוויר התקרר, הם נעשו פעילים במטרה להדוף את הקור. כשמזג האוויר התחמם בקיץ, הם פרשו למקומות קרירים. בפנים, רגשותיהם היו רגועים ושלווים והם היו ללא תשוקות מוגזמות. ברובד החיצוני, הם לא היו חשופים למתח של היום. הם חיו ללא חמדנות ותאווה, קרובים לטבע. הם שמרו על ג'ינג שן ניי סו או שלווה פנימית וריכוז המחשבה והרוח. זה מנע את חדירתם של גורמי מחלה. לכן הם לא נזקקו לעשבים כדי לטפל במצבם הפנימי וגם לא נזקקו לדיקור כדי לטפל בחיצוני. כשהם נדבקו במחלה הם פשוט כיוונו כיאות את הרגשות ואת הרוח וכיוונו מחדש את זרימת האנרגיה, משתמשים בשיטת ג'ו יו לרפא את המצב". (תרגום לעברית מתוך הספר The Yellow Emperor’s Classic of Medicine שתרגם מסינית וערך Maoshing Ni, מומלץ).
השפעותיהם של הרגשות והרוח על הגוף, מודגשים בתשובתו של צ'י בו להואנג די. הרפואה הסינית המסורתית, השואבת את השראתה מ"הקיסר הצהוב" ומהפילוסופיה הדאואיסטית, רואה קשר הדוק ביותר בין הגוף, נפש, רוח ואף מכנה רגשות קיצוניים, "גורמי מחלה פנימיים". רגשות אלה קשורים על פי ראייתה לעונות שונות של השנה, ומושפעות מהן.
הפסיכולוגיה של הרפואה הסינית המסורתית, המבוססת גם היא על עקרונות דאואיסטיים, מדגישה את היות האדם חלק מהטבע ומלמדת כי התפתחות בריאה של האדם, מקבילה להתפתחות הזמן דרך מחזוריות עונות השנה וכל תופעות הטבע. לפיכך, כחלק מתהליך התבגרותו הנפשית והרוחנית, האדם עובר פרקים של אביב, קיץ, קיץ מאוחר (טרום סתיו), סתיו, חורף ושוב אביב וכך הלאה, בספירלה.
הפילוסופיה הדאואיסטית מלמדת, כי היקום פועל על פי חוקיות שמביאה לכל השינויים, אותם אנו מכנים, תופעות. ואולם בעוד התופעות משתנות – אותה ה-חוקיות המביאה לכל השינויים – היא עצמה אינה משתנה. לחוקיות זו היא קראה דאו (טאו), שבין פירושיה הבולטים ביותר זה דרך ואם לחדד את זה יותר, הדרך. הדאו, אומר הדאואיזם, אינו ניתן להגדרה במילים והוא/היא גם לא יכול להיתפס בתפיסה אנושית. ניתן רק לראות את ביטויו: אופי מסלול ההתפתחות של כל דבר וההתפתחות עצמה. המוביל והמובל גם יחד, ומה שנמצא ביניהם. שלושת רבדים אלה הם למעשה אחד.
מסלול התפתחות בהכרח מערב בתוכו, השתנות ושינוי. ושוב, ניתן לראות את זה בטבע בעונות השנה המתחלפות וביסוד המשתנה על פי חוקיות מסוימת ממצב אחד למצב אחר. אחת הדוגמאות הכי טובות לכך היא, מים. כשמבשלים אותם, המים הופכים לאדים. כשמקפיאים אותם, המים הופכים לקרח. כשמחממים קרח, הוא מתמוסס והופך למים בצורתם המוכרת ואם מביאים לרתיחה, הוא גם הופך לאדים. הקרח, המים והאדים, הם אותה מים במצבים שונים.
אנחנו – בני-אדם, בעלי-חיים, צומח ואיתני הטבע על כל היבטיהם – הקיימים בעולם התופעות, שותפים לתהליך השינוי וההשתנות שמתרחשים בכל שנייה; ברובד של הגוף הפיסי, תאים שכבר מיצו את עצמם מתים כל הזמן ותאים חדשים נולדים כל הזמן. ברובד הנפשי, כל שבריר שנייה אנחנו מתים ונולדים מחדש. היכולת למות ולהיוולד מחדש, בצורה מאוזנת וללא טראומות, באה לידי ביטוי במה שאנו מייחסים לבריאות פיסית ונפשית טובה.
שינוי והשתנות אלה, משמעותם, זרימה. הם מתרחשים במחזוריות. הפילוסופיה הדאואיסטית ובתוכה והרפואה הסינית המסורתית, מדגישות את חלקה של המחזוריות בתהליך ההשתנות והשינויים. החיים הם זרימה, זרימה עם השינויים, במחזוריות. הכל נע, זורם ומתפתח במחזוריות. בכל מקום שאין זרימה, יש קיפאון. קיפאון זה יכול להיראות בגוף הפיסי כגושי שומן למשל, "צמיג" ש"משום מה" אינו יורד למרות הדיאטה, אימפוטנציה (חוסר אונות) ועוד. ברובד הנפשי, קיפאון זה בא לידי ביטוי בכל מצב של חוסר יכולת לפעול, קרי להתפתח.
המוטיבציה להשתנות, היכולת להשתנות, ההשתנות בזמן התרחשותה והשינוי עצמו, כל אלה הם אנרגיה במצבים שונים, צ'י, כך הסינים מכנים אנרגיה זו. צ'י זה הוא כוח-החיים, רוח (במובן של הנשמה), אוויר, חומר ובעצם כל תופעה המתרחשת בעולם התופעות. צ'י זה זורם על פי אותה החוקיות הראשונית ויש לו השפעות על הסביבה שלו, שגם היא צ'י. איזון קיים במקום שבו יחסי הגומלין בין הצ'י (אנרגיה) של האינדיבידואל לבין הצ'י (אנרגיה) של סביבתו, הם במצב של הרמוניה.
השינוי צריך להתממש לא על ידי מלחמה ב"דפוס ישן" (המבטא את המקום שכבר "קטן על רגלינו"), כי אם על ידי חיזוק והזנה של הדפוס החדש, הבריא לנו יותר, מתוך יכולת לזהות את תהליך ההשתנות, להבין אותו, לקבל אותו ונכונות להמשיך הלאה במסע. עלינו להבין כי דפוס חדש התפתח מתוך דפוס ישן ופעמים רבות בזכותו. כמו נחש המשיל את עורו, אפשר להמשיך הלאה בדרך שלה שותפים, הגוף, נפש, רוח כיחידה הרמונית אחת.
כתבה: יעל ריין, בוגרת ה American Taoist Healing Center שבניו-יורק, מיסודו של הרופא ברפואה סינית מסורתית ומחבר הספרים, ד"ר לו נאן ותלמידתו, מכוונת בהתפתחות התודעה הגבוהה לאור עקרונות הפילוסופיה הדאואיסטית ואסטרולוגיית האבחון של הרפואה הסינית, במסגרת ייעוץ אישי וקורסים.
פסיכולוגיה דאואיסטית באה לידי ביטוי באמצעות
- הבית כמודל תרפויטי והשפעתו הפיזית, רגשית ומנטלית על דייריו.
- הדי.אן איי האנרגטי המולד הנחשף בתאריך הלידה על פי האסטרולוגיה הסינית.
- אנרגיית תשעת הבתים- כלים הכרתיים ,תת הכרתיים ומערכות יחסים.
- יי-ג'ינג –תרפייה דרך בחירה, צמיחה ושינוי