על דג וציפור בצמיחה הרוחנית

n12268בחשיכה הצפונית ישנו דג ושמו הוא ק'ון (K'un) . הק'ון הוא כל כך ענק שאיני יודע כמה אלפי לי אורכו. הוא משתנה והופך לציפור ששמו הוא פ'אנג (P'eng) . אורך גבו של הפ'אנג, איני יודע כמה אלפי לי וכשהוא מתרומם ומתעופף מעלה, כנפיו כמו עננים על כל פני השמיים. כשהים מתחיל לנוע, ציפור זה יוצא לעבר החשיכה הדרומית, שזה האגם של השמים. 

כך פותח הפרק הראשון של צ'ואנג-טסה, שנקרא: שוטטות חופשית וקלה. צ'ואנג-טסה, שחי ככל הנראה במאה השלישית לפנה"ס, היה פילוסוף דאואיסטי, מיסטיקן, מרדן, רוח חופשית, אחד מהאבות המייסדים של הפילוסופיה הדאואיסטית, שני ללאו-טסה. הכתב הקלאסי, צ'ואנג-טסה, הנקרא על שמו, כולל 33 פרקים; 7 הפרקים הראשונים המכונים "הפרקים הפנימיים", מיוחסים לידיו של צ'ואננ-טסה עצמו ואילו האחרים לתלמידיו ולממשיכי דרכו. הפרק הראשון, שפיסקתו הראשונה מובאת למעלה, עוסק בעיקר בטרנספורמציה. 

מושאיו של מאמר זה: 1. להראות על מקומם של מים ואש הקוסמולוגיים בתהליך הטרנספורמציה נפש-רוח האנושית, תוך התייחסות לשלשות (טריגרמות) המבטאות אש ומים, כפי שהן מופיעות ביי-ג'ינג (Yi-Jing). 2. להוכיח, כי הפרק הראשון של צ'ואנג-טסה, משתמש בשלשות מים ואש, כרמזים לדרך טרנספורמציה זו. 

* * * 

בחשיכה הצפונית ישנו דג ושמו הוא ק'ון. צ'ואנג-טסה מתחיל עם מים: הוא מדבר על חשיכה, על כיוון צפון ועל דג ששמו ק'ון. הוא משתנה והופך לציפור ששמו הוא פ'אנג. הדג ק'ון עובר טרנספורמציה ומשתנה מדג לציפור. בעוד דג הוא יצור של מים ולכן שחייתו במים היא אומנם חופשית (בתנאים טבעיים) אבל מוכתבת על-ידי נתיב המים, ציפור היא יצור של מרחב חופשי ושחרור. בכך היא מבטאת אש, שלהבותיה אינן ניתנות לתפיסה. לפיכך גם ציפור וגם אש, בראייה זו, מבטאות יכולת להגיע להישגים נעלים, שחרור, יכולת להגיע לגבהים רוחניים והארה. 

ואומנם, מסורות רוחניות שונות משתמשות בדימוי, ציפור, כדי לבטא את המסע הרוחני של הרוח, השואפת להשתחרר מכבלי הנפש התחתונה ולהתחבר אל האחד. אותה אינטליגנציה ראשיתית גבוהה, הנמצאת מעבר לכל הריבויים המוכרים לנו כתופעות. אחד הכתבים הקלאסיים המוכרים יותר, הוא ספרו של הסופר והמיסטיקן הסופי, פאריד-אודין-אטאר הפרסי, בן המאה ה-12 לספירה: "ועידת הציפורים", המהווה אלגוריה למסע הרוחני של הרוח. ביי-ג'ינג, שישייה מס' 30, המבטאת אש, נקראת "ציפור הבהירות". 

כשהים מתחיל לנוע, ציפור זה יוצא לעבר החשיכה הדרומית. הדרום מבטא אש. הרוח שואפת לנסוק, כמובן, לכיוון האין-גבולות, שדרום (אש) מבטא. כשהים מתחיל לנוע כותב צ'ואנג-טסה. בעוד אש, בתפיסה הדאואיסטית מבטאת את הידע המודע, הגלוי, זה הנוטה ל"התעופף" ולהתנתק מהמציאות (השלמה. צריך לזכור שבאור הראייה הדאואיסטית, מציאות שלמה היא זו שממזגת בין שני קצוות בנקודת המרכז), מים על-פי תפיסה זו, מבטאים את הידע האמיתי, ידע הדאו, הנסתר מהמודע ולפיכך ה"חמקמק" מהתפיסה המודעת. 

כשהים מתחיל לנוע, כשהידע הלא מודע, מתחיל לפעול, ציפור זה יוצא לעבר החשיכה הדרומית, הרוח, מופעלת, רוצה להביא אותו למודע. באופן רגיל, היה אפשר לצפות כי הכתוב יביא, "ציפור זה יוצא לעבר האור הדרומי", ואולם צ'ואנג-טסה מדבר על חשיכה דרומית; "ציפור זה יוצא לעבר החשיכה הדרומית" כאמור. הנקודה "שמעבר" לדרום (אש), המקום שבו האור הופך לחושך. בדיוק כמו שהחשיכה הצפונית מבטאת את הנקודה "שלפני" הצפון (מים). בראייה מעגלית, החשיכה הדרומית והחשיכה הצפונית הם שני קצוות שנפגשים. 

* * * 

מים ואש, מבטאים את המספרים 1 (אחד מים) ו 9 (תשע אש) בנומרולוגיה הסינית, כפי שזו באה לידי ביטוי ב"ריבוע הקסם", המהווה בסיס לשלוש צורות ידע דאואיסטיות עתיקות: יי-ג'ינג, פאנג-שואי ותשעת הבתים/הכוכבים. ריבוע הקסם, מציג תשעה מספרים מ 1 עד 9 בסדר כזה, שבו כל צירוף של שלושה מספרים (קו אופקי, אנכי ואלכסון) מביא לסך 15. תשעת המספרים על שמותיהם המסורתיים הם: 1 מים כאמור (מים), 2 ארץ (אדמה נקבית), 3 רעם (עץ זכרי), 4 רוח (עץ נקבי), 5 "ללא-שם" או "טאי-צ'י" (אדמה מרכז), 6 שמיים (מתכת זכרית), 7 אגם (מתכת נקבית), 8 הר (אדמה זכרית) ו 9 אש (אש), כאמור. 

תשעת המספרים גובשו לתפיסה המוכרת בשם "חמשת היסודות" ואם לדייק, "חמש הטראנספורמציות". כפי שניתן ללמוד, ליסוד עץ יש כוכב זכרי וכוכב נקבי, ליסוד מתכת יש כוכב זכרי וכוכב נקבי, ליסוד אדמה יש כוכב זכרי, כוכב נקבי וכוכב נוסף – אנדרוגינוס – גם זכרי וגם נקבי ובעצם הוא לא זכרי ולא נקבי. יותר מכל כוכב אחר הוא מבטא את צ'יאן, הכוח הקדמוני כפי שהוא בא לידי ביטוי בעולם התופעות, בארץ, במרכז. לכן אין לו סמל ואין לו שם. הוא מכונה "כוכב 5 ללא שם" ו"כוכב 5 טאי-צ'י" מכיוון שבהיותו הביטוי הישיר של צ'יאן והאיחוד של ין אמיתי ויאנג אמיתי, בנקודת המרכז, הוא בעצם מבטא את "האמת המוחלטת". 

ליסוד מים יש כוכב אחד: "כוכב 1 מים" וגם ליסוד אש יש כוכב אחד: "כוכב 9 אש". מספר דברים עולים מתוך מורכבות זו של 9 המספרים, בנוגע למים ואש. הבולטים שבהם: 1. בעוד לאיכות אדמה, יש גם כוכב זכרי וגם כוכב נקבי ובנוסף כוכב שהוא גם זכרי וגם נקבי – מים וגם אש, שתיהן איכויות הכוללות בתוכן, כאחד, גם זכר וגם נקבה. 

2. ככוחות קוטביים המבטאים התחלה (1) וסוף (9) מעגל – במחזוריות – במים יש משהו מהאש ובאש יש משהו מהמים, ולכן, בשונה משאר האיכויות, אי-אפשר לדבר על מים "טהורים" או אש "טהורה" ולפיכך לא על כוכב זכרי או כוכב נקבי של אש ולא על כוכב זכרי או כוכב נקבי של מים. לפיכך, הכוכב הנקבי של איכות אש, היא כוכב מים ואילו הכוכב הזכרי של איכות מים היא כוכב אש. 

ראייה זו יכולה להסביר את כביכול ה"שוני" בראיית מים ואש, בקרב צורות ידע שונות. האחת רואה באש, יסוד זכרי (כך היא נתפסת ב 5 היסודות) ואילו במים, יסוד נקבי. האחרת רואה באש, יסוד נקבי (כך היא מופיעה ביי-ג'ינג) ואילו במים, יסוד זכרי. 

3. בעוד במסלול 9 המספרים, אש מבטאת סוף מעגל – ב"חמשת היסודות", המושתתים גם הם על ריבוע הקסם, אש מבטאת נקודת שיא שאחריה באים על-פי סדר זה: התייצבות (בביטוי איכות אדמה, שנמצאת בכל נקודת מעבר בעצם) וסוף (בביטוי איכות מתכת). איכות מים מבטאת את פרק האין (Void)שמצביע על אחרי הסוף/מוות ולפני הלידה מחדש, באה לאחר מכן. ושוב, כוכב 5 "ללא-שם" יכול לשפוך אור משהו, על פיתרון החידה, בהיותו "נקודת היפוך". 

כשבוחנים את מסלול 9 המספרים ומעגל 5 היסודות, כפאזות בתהליך הצמיחה הפנימית והחיצונית, ניתן לראות בפרקים: לידה, ילדות, התבגרות, בגרות, שיא/פריחה, אסיף, זקנה, מוות, תרדמה, אין (Void) המבטא את הפרק שבין אחרי המוות ולפני הלידה מחדש, התעברות והריון לקראת לידה מחדש. כוכב 5 "ללא-שם" (טאי-צ'י) שהוא נקודת החיבור של הכוחות ין ויאנג וגם הנקודה ממנה שני כוחות אלה נובעים, נמצא במרכז גם במסלול 9 המספרים וגם במעגל 5 היסודות. 

איכות 5 "ללא-שם" היא טעונה ביותר ופעמים רבות יש בה "לתרום" למשברים. בהיותה נקודת היפוך כאמור, יש בה פוטנציאל לעליות ומורדות. ברבדים עמוקים יותר, איכות זו היא איכות המבטאת קרמה ומצבים הקשורים אליה, מיוחסים למעגל קרמטי. בפרקי החיים האנושיים, איכות 5 "ללא-שם" מבטאת את גיל המעבר, מה שתורם להבנת המשבר המלווה גיל זה, בקרב רבים. על-פי ראייה זו, משבר זה מבטא את המקום שבו האדם כבר השיג הישגים חומריים ושואל את עצמו, "לאן עכשיו?" 

מסלול 9 המספרים ומעגל 5 היסודות, מבטאים מסלול צמיחה המתרחש בו זמנית בשני כיוונים. האחד, מוביל מ 1 מים ל 9 אש, כשמתכת (מספרים 6 ו 7) מקדימה אש. השני, מוביל ממים למתכת, כשאש מקדימה מתכת. ה 5 "ללא-שם" מהווה את נקודת ההיפוך והחיבור של שני כיוונים אלה למסלול צמיחה אחד. 

בשני הכיוונים, מים מבטאים את המקום של אי-אגו והצורך לבנות אגו ואילו אש מבטאת את המקום של שיא-אגו והצורך לפורר אותו. מים, צריכים לזכור, הם פרק האין (Void), שלאחר מות האגו וקבורתו. באין, אין שום אפשרות להסתמך על נתונים המגיעים דרך חמשת החושים הרגילים, מכיוון שאלה בפרק זה, אינם קיימים. באין נתונים, המחשבות במובן mind נטולות כל יכולת לנתח ולעבד מסקנות שיש בהם להפעיל רגשות. ה Mind הופך להיות אימפוטנט. ההצלה היחידה יכולה לבוא רק מכיוון השקט המוחלט, המאפשר הקשבה וחיבור לקול הפנימי של העצמי הגבוה המואר. זאת בעזרת כוונון לתדרים גבוהים יותר, שנונים ונסתרים מהעין; כוונון המתאפשר רק במצב של שקט פנימי מסוג זה. 

אש לעומת זה, היא שלב השיא, שיא הפריחה, בו האגו הבריא הספיק להתגבש (בפרק עץ) ולהתפתח לרמות של מרכזיות, שאינה רואה מימינה ומשמאלה למעט את עצמה. בפרק זה שבו האגו הבריא מלא את עצמו, העוצמות שלו מאפשרות לו להתפשט לכל עבר. הוא שועט קדימה, מעלה, לצדדים, לכל מקום שיכול לשמש לו "חומר בערה". אלא שההתפשטות מביאה להתפזרות וזו הופכת אותו לחלול, בעצם. כמו מכור, הוא מבקש לעצמו עוד חומר בערה ועוד חומר בערה,וכך הופך להיות תלותי, כלומר חלש. 

אהבה. אהבה, חום, תשומת לב – הם בין חומרי הבערה המדליקים ביותר (תרתי משמע) את אש. האגו באש, מוכן לעשות הרבה כדי להשיג חומרים אלה. "אתה עלול להישרף…" משהו בו מנסה להחזיק אותו אחורנית. "אני רוצה לחוות את הלהט… להישרף עד איבוד עצמי…" הוא אומר והוא כבר שם, כי ברגע שהסכר נפרץ, לאש אין גבולות. ואז זה קורה לו. הוא מאבד את עצמו בתוך מושא אהבתו. הוא מוכן להיות "מושפל" עד עפר (אדמה) ואף למות (מתכת ומים). מה שהיה קודם לכן אגו מוצק ואיתן, שלא ניתן לשברו, הופך להיות רסיסים של כלום. נקודת סוף ואין, כשלבים הכרחיים בתהליך הצמיחה לקראת נקודת ההתחלה. אם השיעור נלמד, בפעם הבאה, החיבור בין האש והמים, יהיה פחות דרמטי. 

* * * 

בשפת הסימנים, ין מצויר כקו מקוטע ( – – ), המבטא ככל הנראה, דלת כפולה ואילו יאנג מצויר כקו רציף ( __ ), המבטא כפי הנראה, דלת כפולה המכוסה בכיסוי שיש בו לאחד שניים לאחד. ביי-ג'ינג, השלשה (טריגרם) מים, רשומה מלמטה למעלה בסדר זה: קו ין – קו יאנג – קו ין. לעומת זה השלשה אש, רשומה מלמטה למעלה בסדר הבא: קו יאנג – קו ין – קו יאנג. ב"משפחתולוגיה הקוסמולוגית", מים מסמלים את הבן האמצעי ואילו אש מסמלת את הבת האמצעית. כשמעמידים את שתי שלשות אלה זו מול זו, רואים ניגודיות משלימה: מול כל קו ין, נמצא קו יאנג ואילו מול כל קו יאנג נמצא קו ין. 

הראייה הדאואיסטית מבדילה בין שני סוגי ין ושני סוגי יאנג. ין אמיתי וין כוזב ויאנג אמיתי ויאנג כוזב. ין אמיתי, מתבטא ביכולת הכלה, סבילות, גמישות, רכות. יאנג אמיתי, מתבטא ביוזמה, פעילות, הובלה, חוזק הנובע מחיבור לאמת הפנימית הגבוהה. לפיכך, מים רכים (ין) כלפי חוץ וחזקים בפנים (יאנג) ואילו אש, חזקה (יאנג) כלפי חוץ ורכה (ין) בפנים. 

ליו-יי-מינג, סמכות דאואיסטית, וחסיד של בית הספר הצפוני של הזרם הדאואיסטי, "מציאות שלמה", מביא על החיבור בין אש ומים: מבין השלשות, השמש היא אש – יאנג בחוץ וין בפנים – מסמלת את הנוכחות של גמישות בתוך חוזק. בין השלשות, הירח הוא מים – ין בחוץ ויאנג בפנים – מסמל את הנוכחות של חוזק בתוך גמישות. מדע האלכימיה הרוחנית, הוא פשוט עניין של לקחת גמישות בתוך חוזק וחוזק בתוך גמישות, שהם התרופות האדירות של ין אמיתי ויאנג אמיתי ולאחד אותם לאנרגיה אחת, כך לפתח את סם החיים. 

הידע האמיתי הוא חשוך בחוץ ובהיר בפנים, כמו מים, ין בחוץ ויאנג בפנים. הידע המודע הוא בהיר בחוץ וחשוך בפנים, כמו אש, יאנג בחוץ וין בפנים. לשלוט בידע המודע בעזרת הידע האמיתי, להיכנע לידע האמיתי בעזרת הידע המודע, מציאות ומודעות מאוחדות ומגובשות לכדי סם החיים. כך ליו-יי-מינג. 

* * * 

בחשיכה הצפונית ישנו דג ושמו הוא ק'ון… הוא משתנה והופך לציפור ששמו הוא פ'אנג. על-מנת לעבור את המסע בשלום, כמה תנאים הם הכרחיים. בפסקה השלישית של "שוטטות חופשית וקלה", כותב צ'ואנג-טסה: אם מים אינם מעורמים מספיק לעומק, לא יהיה להם החוזק לשאת ספינה גדולה. שפוך ספל מים אל תוך שקע בקרקע וחתיכות לכלוך יפליגו עליהם כמו ספינות. אבל מקמו את הספל שם והיא תידבק לתחתית במהירות, מכיוון שהמים רדודים מדי והספינה גדולה מדי. אם רוח לא מוערמת מספיק לעומק, לא יהיה לה החוזק לשאת כנפיים אדירות. לכן כשהפ'אנג מתרומם תשעים אלף לי, הוא חייב שהרוח תהיה תחתיו באופן זה. רק אז הוא יכול להעפיל על גב הרוח, לכתף את השמיים הכחולים ושום דבר לא יכול לעכב או לחסום אותו. רק אז הוא יכול לשים את עיניו לעבר הדרום. 

מים מעורמים מספיק לעומק, הם היכולת לגעת בידע האמיתי, על מנת לשלוט בידע המודע. רוח מוערמת מספיק לעומק, היא היכולת להיכנע לידע האמיתי בעזרת הידע המודע. 

הידע האמיתי, הנסתר, שאיכות מים מבטאת אותו, הוא הצד ה"מיסטי" של הרוח. הוא נמצא במקום החשוך, המופנם, המרוכז בפנים, המנותק מכל השפעות חיצוניות של חמשת החושים וה Mind , היכול לראות באחדות הריבויים. הוא נמצא במקום שבו ישנה הרפיה מהמוכר וביטחון באינטליגנציה הגבוהה, להוביל בדרך הנכונה, גם במצב של "חושך". הקשר שלו עם העצמי המואר הגבוה, הוא ישיר. לכן הוא נרתע מדוגמה (dogma), מכללים נוקשים, הנקבעים על-ידי סמכות חיצונית, השואבת את כוחה מעצם היותה סמכות. 

הידע המודע, הגלוי, שאיכות אש מבטאת אותו, הוא הצד השואף להבהיר ולפשט, של הרוח. הוא נמצא במקום המואר, המוחצן, החשוף, המתפשט כלפי חוץ, החשוף להשפעות חיצוניות של חמשת החושים וה Mind, היצרי, המתלהט, "השואף להתכלות", הנמשך לסמכות חיצונית והשואף להיות סמכות כזו. הוא נמצא במקום שבו יש יכולת לארגן ולסנן בין טפל לעיקר, לבטא את הדברים בדרך שתיגע בלב הסביבה. 

האחד מבטא את טרום לידתו של מעגל חדש ואילו השני מבטא את שיאו וטרום סופו. היתקעות במים או היתקעות באש, אינה מאפשרת מעבר מפרק אחד לפרק אחר בתהליך הצמיחה הבריאה. הביטוי של היתקעות כזו, הוא קיפאון; קיפאון בשלב מים או קיפאון בשלב אש. על מנת להתגבר על קיפאון שכזה, כמו בכל ריפוי מעמיק, יש לזהות את השורש. יש להטמיע את ההבנה, כי גם מים וגם אש הם פאזות בתהליך שבו מתרחשת טרנספורמציה כל הזמן. הטמעה שכזו, מאפשרת ראייה מעגלית רחבה, שיש בה לראות את כל הפרקים של הצמיחה: אביב, קיץ, סוף קיץ, סתיו וחורף, כאחד, ולהכיר בחשיבותם. 

פטריית הבוקר אינה יודעת דבר על דמדומים ושחר; הציקדה (חרק הדומה לצרצר) של הקיץ אינו יודעת דבר על אביב וסתיו. הם בעלי החיים הקצרים. בדרום צ'ו ישנו זחל שסופר חמש מאות שנים כאביב אחד וחמש מאות שנים כסתיו אחד. לפני הרבה שנים, הרבה מאוד שנים, הייתה שושנת שרון ענקית שספרה שמונת אלפים שנים כאביב אחד ושמונת אלפים שנים כסתיו אחד. הם בעלי החיים הארוכים. 

המאמר פורסם ב"חותם-סין"