העולם הופך יותר ויותר כאוטי, יותר ויותר במבוכה, והדבר היציב ביותר הוא זה, שאף אחד לא יודע ולא מבין מה באמת קורה.
עכשיו כשהאנושות פוסעת לדרך לגמרי שונה וחדשה, משעשע לראות איך אנשים מבקשים להבין ולפתור אתגרים חדשים, שעה שהם אוחזים בכלים ישנים, בתפיסות מנטליות ומוגבלות כדי להגדיר ולשלוט על מה שבאמת קורה.
אנשים מנסים לתת הגדרות למשהו שאין להם מושג לגביו: אומיקרון, דלתא, כרמל, בוסטר..
ההגדרות הללו גורמות להיפרדות גדולה אפילו יותר, מעלות וויכוחים, דיונים משעשעים, כל אדם מרגיש ובטוח, שהוא יודע מה ואיך העולם צריך לנהוג.
חברי כנסת, רופאים ופילוסופים וכל יודעי דבר אוחזים בדעות שונות.
כל איש ו"מומחיותו".
אנו יכולים לראות איך העולם נחלק לכל כך הרבה חלקים.
לא עוד נפרד על ידי גבולות, גזעים או היררכיות של מומחיות, כשכל אחד אוחז באמת שלו.
האמת האחת והיחידה היא שאף אחד עכשיו הוא לא יותר מאף אחד אחר, או יודע יותר ולא משנה היכן הוא גר ומה הוא למד.
אנשים אהבו מאז ומעולם להיות עסוקים במשהו, בעיקר עכשיו כשיש לרבים שפע זמן פנוי.
עיסוק בכל מה שקורה בחוץ מאז ומעולם היה הדבר, שהרחיק אותנו מעצמנו ומאחרים.
שפע של הסחות דעת מרחיקות אותנו ממה שחשוב באמת… עידנים
כל כך הרבה אנרגיה בעד ונגד אדם כזה, נושא כזה או אחר, שפע של מאבקים מבלי לדעת באמת על מה…נראה ששום דבר לא השתנה
אך דווקא בגלל כל זה! העולם עכשיו סוף סוף מתעורר לשינוי.
החכמים הדאואיסטים ידעו איך לנהוג בצלילות ובחוכמה בעולם של הפרדות וקוטביות.
צ'ואנג צ'ה, אותו אני אוהבת במיוחד מספר (בספר "קולות מן האדמה פרק 5) על שלושה חכמים ש"היו גדולים בחוכמה ,ששמם הלך לפניהם עד סוף הדורות "… אך מה שהם אהבו – הם הבחינו מן ה"אחר". את מה שהם אהבו הם רצו להוציא אל האור, מבלי שיוציאו אל האור את ה"אחר" וכך הם סיימו באפלת הפלפול על הבדל בין "קשה" ל"לבן".
בינהם אחזו בתורת האבות ועד יום מותם לא השיגו דבר".
הווירוס המדבק מכולם הוא ווירוס השיפוט בין טוב לרע.
צ'ואנג צ'ה מבקש לומר שההבחנה בין טוב לרע , לא רק שלא הביאה אותנו לשום מקום, היא עוברת בירושה מאב לבן ומוסיף שבאופן משעשע דווקא אלה שהחשבנו כחכמים גדולים מתגלים בבורותם.
מאז עברו עידנים והנה העולם מוסיף לאחוז בקוטביות של טוב ורע.
כאשר אדם מאדיר את הטוב ומוציא אותו לאור ואת מה שהוא לא תופס ככזה הוא מדחיק באפלה.
בסופו של דבר זה לא מביא אותו לשום מקום.
גם הילדים של החכמים, שהלכו בדרך אבותיהם לא השיגו בכך שלמות או אחדות.
הילדים של אותם החכמים הללו הם בעצם…אנחנו
ההמלצה הכה חכמה ורלבנטית למה שקורה היום
" על כן החכם הולך לאורו של התוהו ובוהו,
לאורה של החשיכה.
הוא איננו כופה הבחנות ,
אלא משאיר את הכל במקומו הרגיל.
זאת היא צלילות דעת"
העולם מתעורר לדרך חדשה..הלכה למעשה!
