אנשים חושבים שיש סודות ואפילו כתבו על זה ספר אך כבר אז ידעו ושיתפו הסינים הקדמונים את הסוד הגדול
הסוד הגדול הוא פשטות
החיים פשוטים יותר ממה שיכולנו לדמיין במוח
המכיר מורכבות, שעה שבלב הפתוח שלנו יש פשטות,
שלמות שהיא מעבר למילים
פשטות, שלא ניתן להגיע אליה דרך מחשבה או דרך מאמץ,
אך בנסיונות הרבים לשפר את עצמנו שכחנו את זכותנו מלידה
ואת הבית האמיתי שלנו.
חופש נצחי נמצא מעבר למחשבה, מעבר לחיפוש
ומעבר לכל פעילות, שאנו עושים.
המחשבות לא יציבות כי הן בחיפוש מתמשך אחר עוד רעיון ועוד אמונה
כדי למלא את החלל
ולכן הוא נותר בחוסר סיפוק מתמשך
כך כתב לאו צ'ה בספר הדאו
"הדרך כוחו בריקותו ולעולם לא יתמלא"
המינד מבקש להתמלא
אך מצבנו הטבעי הוא להיות בריקות,
בניטרליות שאין צורך למלא,
נוכל לקרוא על הארה
אך לא נוכל ללמוד או ללמד איך להיות מוארים
נוכל לקבל ולתת השראה
אך עלינו להתנסות בזה בעצמנו
הפשטות הזאת מתומצתת
באופן כה עמוק
בפתיחה לספר הדאו כותב לאו צ'ה
"דרך שאינו אלא דרך
אינו דרך הקבוע
שם שאינו שם
אינו שם הקבוע"
כל ניסיון להגיר את הפשטות הזאת
ולתת לה שם סגר אותה
יחד עם האמת הליבתית שלנו,
כל שם וכל הגדרה מוסיפים לרעש המקיף אותנו
דומה הדבר לשם, שנתנו לאלוהים חסר השם.
בהמשך כתב לאו צ'ה
"באין לו שם הוא ראשיתם"
כלומר, למקור של הכל אין שם ואין הגדרה.
באופן יצירתי ופרדוכסאלי
לאו צ'ה כתב ספר על מה שלא ניתן להגדיר במילים
והמליץ לקוראים לשחרר את המילים
ולהתחבר לריחות, לצבעים, לתחושות , לפעימות הלב
ולנוכחות של מה שקורה עכשיו.
לא משנה כמה סיפורים נקרא
הנצחיות לא נמצאת בקוטביות
או בהפרדות בין ין לינג
אם לאו צ'ה היה היום חי הוא היה ממליץ
לקחת את הספר ופשוט לחוש את האנרגיה שלו,
את שפע השכבות הבלתי נראות בספר,
מעבר לדפים, מאחורי הכריכה או מתחת לספר
או אז יסתיים החיפוש
והדרך (הדאו) המוגבלת והישנה
כבר לא תהיה שם ללכת בה
