איזון – לא מה שהכרנו ופנג שואי

כשהאנרגיות סוערות ודוחפות לשוב לאיזון אני מכבדת את המסע מנקודת מבט רחבה" שרונה פומס

 

אם נעצור לרגע נוכל לראות שמאז ומעולם היינו בחיפוש מתמשך אחר שלווה בעולם של קונפליקטים .
הדאואיסטים והנזירים במזרח נהגו ללכת להרים (ויש מי שעדיין עושים זאת) ,  יהודים ונוצרים מצאו את דרכם לישיבות, מערות נסתרות, כנסיות מבודדות וכדומה . 
הכל נעשה כדי לחיות בנירוונה, שעה שהם בוחרים בהתנסות מעניינת של המצאות בסוג של בועה כדי למצוא את השלווה בתוכם.

היום יש את ההולכים לכל מיני סדנאות למצוא שקט ושלום הפנימי נכון יותר לומר שקט מהפטפטת של הראש (המיינד) ..
אותו חיפוש זו רק השיטה שמשתנה.

החיפוש אחר שקט, איזון והרמוניה בא לידי ביטוי גם בפנג שואי וניכר בדרכים שונות גם  באסטרולוגיה סינית ,רפואה ובכלל במטאפיסיקה הסינית.

אם נתבונן, למשל, על הבית, הבטחות של יועצים והילרים להביא איזון  מגיעה מתפיסה שגויה המזמינה בהירות לגבי מהו באמת איזון. הנטייה של אנשים שפגשתי  בייעוצי הרבים הייתה לבקש מחסה והגנה מהמקומות שמביאים "חוסר איזון".

אך מתבהר שאיזון של בית וגם של כל אחד מאתנו  הוא לא "הכל טוב ונפלא"  או מחויבות לעשות משהו טוב יותר.
כי אם נתבונן ונהיה כנים עם עצמנו, הכל באמת זה על אבולוציה.

זה על התפתחות והליכה  מעבר לאיך שתפסנו את עצמנו בנקודת מבט שהייתה נפרדת ומוגבלת.
זה על התרחבות  ההולכת  מעבר לתפיסה של שיפוט של מהו טוב ומה רע.  
זה לא על לעשות את הדברים טוב יותר או פחות  או להיות טובים יותר.

זה על להביא את עצמנו לאיזון דרך זה שאנחנו מקבלים את מה שתפסנו כלא בסדר.
זה על לראות שאנחנו נמצאים היכן שאנחנו נמצאים באופן מדויק, שעה שקודם לא יכולנו לראות את הדברים אחרת וכך יצא שתפסנו אותם כטובים וכרעים בעולם של קוטביות.

נכבד את המקום שאנו נמצאים בו כעת המאפשר להסתכל אחורה על ההתנסויות שחווינו בחמלה. נכבד את המחויבות שלנו להתנסות, להשתפר ולצמוח מזה בלי שנשפוט את עצמנו. זה יאפשר לנו להיות הגרסה הגבוהה יותר של עצמנו האמתיים שעה שאנו ממוססים תפיסות ישנות.

באופן אישי הדרך להיות בשלווה היא לקבל את המחויבות שלנו לצמוח

להיות במקום טוב יותר או מאוזן יותר זה לא אומר להיות במקום של מושלמות . זה על לקבל את זה שיש אזורים בבית שבאתם חווינו וביטאנו  כעס, תסכול, דאגות ,דיכאון , פחד, בהם חווינו שינויים ודברים לא קרו כפי שציפינו.

" ככלל התנאי לחיי אדם הוא שביעות רצון, מרוב דאגה שוכחים את העיקרון הזה, מרוב כעס מאבדים את הראשית הזאת. אם דואגים ,עצובים, עולצים, כועסים אז אין לדרך משכן. אם יש בך אהבות ותשוקות -השקט אותן. טיפשות ותוהו- ישר אותם, אל תדחף ואל תמשוך והמזל הטוב ישוב אליך" לאו צ'ה  (עמוד 137  "ספר הדאו הדרך והסגולה"  תרגום דן דאור)

נרצה לדעת ממקום פנימי מאוזן בתוכנו שהיינו היכן שהיינו, שהבית הוא לא אנחנו אלא השתקפות של ההתנסויות שלנו.  

האיזון מגיע מבפנים והוא מקרין על הבית, על כל מבנה, כל אדם, כל אירוע וכל התנסות.

עכשיו כשאנחנו יותר מאי פעם בבית זו הזדמנות להתבונן בבית שלנו, המשקף את הביטוי שלנו .

ניקח נשימה וניתן לעצמנו אישור להתבונן בחדרים השונים של הבית במקומות  שאנחנו אוהבים, לא אוהבים, חשים נוח או לא נוח, נבחין מה נרצה לשחרר או מה נרצה לשנות.

מתוך זה נתבונן במה שאנחנו אוהבים ולא אוהבים בעצמנו, כל מה שאנחנו שונאים בעצמנו, כל הדחיות והכישלונות והרשימה ארוכה  כי הרי אין אתגר קשה יותר מלחוות אהבה עצמית בעולם הפיזי.

כעת נביא את התודעה שלנו ללב ונניח לכל השיפוט, הפחדים, הפצעים ,תפיסות של חוסר והיעדר מושלמות להירגע פנימה באהבה שאין לה תנאי, בקבלה את המקום שהיינו בו  וזה שאנו מצויים בו כעת.

כשאנו במצב הזה אנחנו במקום של איזון.
ניקח נשימה עמוקה, איטית ומודעת  פנימה והחוצה ונרגע פנימה וכעת נקרין את התחושה על הבית שלנו ועל הסביבה.
יש לנו את היכולת להתמיר, לשנות  ולהגיע לאיזון בתוכנו בעולם של קונפליקטים ממש ברגע הזה.
מה שנקרין החוצה ישוב אלינו בדרך חדשה.    
איזון מביא איזון 

שנה נפלאה של איזון ושלווה