מה בין מבצע צוק איתן למלחמות בסין העתיקה ומהי מנהיגות ? בהשראת הספר "אומנות המלחמה"
האמת שאין בין מבצע צוק איתן למלחמות אין קשר מלבד העובדה ששום דבר לא השתנה למעט התפאורה. מלחמה זו מלחמה.
וגם כשמדובר במלחמה אי אפשר לא להזכיר אתת הפילוסופיה הסינית המוסיפה לסחוף מיליוני ואלפי עוקבים ברחבי העולם. הדאואיזם זה לא דת או שיטה עם חוקים שיש להקפיד עליהם אלא תפיסה המראה כיצד לחיות חיים טובים יותר ככל האפשר במציאות קוטבית שיש בה יין וינג, אור וחושך, ניצחונות ותבוסות.
התפיסה הזאת שהיא הבסיס לאומנויות שנולדו בעולם המטאפיסיקה הסינית באה לידי ביטוי בספרר הקנוני "אומנות המלחמה" שכתב סון דזה במאה השישית לפנה'ס. אומנות עומדת כביכול בסתירה למילה מלחמה אך במיזוג המאתגר הזה גם טמון היופי. לפני מספר שנים תלמידה סיפרה שקצין המשרת במודיעין הישראלי סיפר לה שעקרונות הספר נלמדים בצבא הישראלי. השאלה היא כיצד אם בכלל ניתן להפוך מלחמה לאומנות וכיצד זה עדיין אקטואלי גם היום.
בעוד מלחמות פסקו להתקיים ברוב מדינות העולם ישראל מוסיפה להילחם, לכבוש, להגן ולהגיב. מעניין להסתכל ולפרש היום על כמה מהמשפטים שיש לספר להציע ולראות מהי אומנות המלחמה ומהי נשגבות אנושית המביאה למנהיגות.
מהי לחימה אמנותית?
"הנשגבות של מלחמה היא להכניע את האויב ללא מלחמה" –המשפט הזה מייצג את השילוב הפרדוקסאלי כביכול של שם הספר- נדרשת ומומלצת אומנות נשגבת כדי להימנע ממלחמה. לוחמים מנוסים בוודאי גם יודעים שאויב שהכנעת בסופו של דבר ישוב בדרך זו או אחרת להילחם והנשגבות הזאת כאשר היא מתממשת זה לטווח קצר. כך גם נולדה מלכודת הקרמה המתמשכת של "עין תחת עין" , "עוון אבות על בנים…" וכדומה.
"כשאתה יודע את עצמך אתה יודע את האויב שלך"- כשתכיר שהאויב כמוך תמנע ככל האפשר מלהילחם בו אלא אם תרצה להוסיף להילחם עם עצמך.
"מעולם לא הייתה מלחמה ארוכה שהביאה יתרון למדינה" כשאתה מותש ונחלש היתרון אובד.
כל מלחמה היא תעתוע והטעיה" –כמה רלבנטי אפילו היום בעקבות הדוח של "צוק איתן" לראות שהמלחמה שוב לא פתרה שום דבר. הדו'ח קבע כי כולם טעו ואף אחד לא לקח אחריות על שום דבר או פתר את הבעיה שנוצרה ולמה היא בכלל נוצרה.
מהו מנהיג?
"התנהג לאנשיך כאילו הם ילדיך האהובים והם יעקבו אחריך עד לעמק העמוק" – ניתן להניח שאם מנהיג יתנהג לחייליו כאילו הם ילדיו הוא יביא שיקול דעת ויעשה ככל שביכולתו כדי למנוע אובדן
"אם תדע את האויב ואת עצמך אין לך מה לחשוש מתוצאות של מאה קרבות. אם אתה יודע את עצמך ולא את האויב בכל ניצחון שתשיג תהיה תבוסה, אם אינך יודע את עצמך ואת האויב תיכנע ותפסיד בכל מלחמה" אפשר להניח שרוב המלחמות שנוצרו הם כבר לא על הגנה הם על אי ידיעה ולכן אין להן סוף.
משפט דומה" אם אתה יודע את האויב ואת עצמך נצחונו לא יוטל בספק. אם תדע שמים ואדם הניצחון שלך יהיה שלם"- מנהיגות נשגבת משלבת את היכולות האנושיות (אדם) והאלוהיות (שמים) שמעטים ,אם בכלל, חווים אותו.
"מנהיג הוא זה המוביל על ידי דוגמא ולא על ידי כוח"
"לוחם חכם הוא זה המנצח בקלות"
מפקד נשגב הוא "מי שמתקדם בלי לחפש פרסום ונסוג בלי לברוח מאשמה.."
להיות מנהיג, להגן על המדינה ללא אגו, להילחם ולהיות נשגב אנושי וחומל לכך באמת נדרשת אומנות וכפי שאנו רואים בודדים, אם בכלל, הראו דוגמא למנהיגות אמיתית כי בסופו של דבר האגו והרצון לפרסום וכוח הפכו חשובים יותר וזו גם הסיבה שמעולם, כלומר מאז הספר שנכתב לפני אלפי שנים ועד היום אף אחד מהצדדים לא הביא ניצחון אמיתי במלחמות המתעתעות שחווינו שוב ושוב.
השאלה כמה מלחמות עוד צריך כדי מלחמה תהפוך באמת לאומנות?
או נשאל מתי אומנויות לחימה יהפכו להיות לא יותר מעוד חוג או תחביב להתנסות ולשחק כפי שהם כבר קיימים למי שרוצה להוסיף להפוך להיות אמן שמתאמן בעקרונות הללו.
בסרט "החומה הגדולה" של הבמאי הסיני הידוע ג'אנג יי-מו מעבר לאפוס הגרנדיוזי רואים שניצחון במלחמה, מורכבת ככל שתהיה, מושתת על אמון, כפי שגם המליץ סון דזה.
עד שאנשים לא יסמכו על עצמם יוסיפו להיות מלחמות אולי לא גדולות כמו פעם אך אמר סון דזה שאין הבדל אם נלחמים בצבא גדול או בצבא קטן. אפשר להוסיף לזה שאין הבדל אם נלחמים בשדה הקרב על אדמה חרוכה או בשדה קרב עסקי או במשפחה או בינך לבין עצמך .
לסמוך על עצמנו זה לפתוח את הגבולות, לשחרר כל אדמה שמימלא לא שייכת לאף אחד ולסיים עםם המחזוריות הכוחנית הישנה.
לסמוך על האויב שלנו מתחיל בלסמוך על עצמנו.
כאשר אנשים יתחילו באמת לסמוך על עצמם, כפי שזה כבר קורה כשיותר ויותר אנשים מתעוררים מזה, המלחמות יפסקו.
לזה יקרא מנהיג נשגב ולספר החדש נקרא "אומנות השלום"
