עקירה בקצב הפנג שואי

עקירה בקצב הפנג שואיאיך הופכים מרפאות ובתי חולים למקומות שנעים יותר להיות בהם?
כתבה סמדר הירש- מעריב יום א' 23/10/05 
לינק לכתבה


הערה של שרונה פומס: מרפאת דרור בראשון של רפואה משלימה של שירותי בריאות כללית עוצבה על ידי (שרונה פומס) ברוח הפנג שואי בשיתוף פעולה נפלא עם האדריכלית מיכל רוזן . קרא עוד
חשוב לציין שלא ניתן היה לבצע שינוים מבניים במרפאה בשל מגבלות המבנה העתיק ,ההתייחסות היתה בעיקר למיקום וכיוון העובדים, צורות, חומרים, צבעים ,תאורה בד בבד עם התחשבות בצרכי המרפאה ,בקשות מצד ההנהלה ושאיפות האדריכלית. 

קירות לבנים, כמה כיסאות, מגזינים שזרוקים על שולחן קטן, לפעמים, במקרה הטוב, כמה תמונות אקראיות שתלויות על הקירות. כך נראית המרפאה הממוצעת בישראל. עיצוב פנים נשמע כמו הדבר האחרון שהייתם מצפים לפגוש במערכת הבריאות הישראלית הנוקשה, המנוכרת והביורוקרטית. אבל זה קורה. יותר ויותר מרפאות עוברות שינויים עיצוביים שיהפכו אותן לידידותיות יותר לחולה. 

חלל המרפאה 

כך, למשל, רשת מרפאות השיניים של שירותי בריאות כללית – "כללית סמייל" – שכוללת 76 מרפאות, עברה עיצוב מחדש. "הדבר הראשון שעשינו היה לצבוע את הקירות הלבנים של מרפאות השיניים בצבעי אפרסק מרגיעים, שיהיו חמימים ופסטליים, אבל לא חמים או רוויים מדי", מסבירה מעצבת הפנים מיכל רוזן. 
לדבריה, "בכל תיאוריות הצבעים מדובר על כך שלבן הוא צבע ללא תכונה. הוא סטרילי, קר ומנוכר. כשאנשים חרדים מפני כאב – הצבע הלבן המסורתי שמאפיין מרפאות לא יכול לעזור להם להירגע, כי הוא רק מזכיר להם שהם הגיעו למרפאת שיניים". 

אזור הקבלה 

"את כיסאות ההמתנה עשינו בצבע קרם שפותח את החלל, ואת השילוט בפרספקס, בצבע זכוכית חלבית ובעיצוב מעוגל יותר וקטן יותר, לעומת השילוט המתכתי הגדול וחסר הסדר והשיטה שהיה קודם ורק יצר בלבול. גם את התמונות על הקירות החלפנו כדי לשדר רגיעה, כך שבמקום רפרודוקציות של ציורי אמנים מוכרים שהניחו על הקירות רק כדי למלא אותם, בלי קו מנחה או קונספט כלשהו, תלינו צילומי אמנות של פרחים עגולים מכל הסוגים". 
ומה עם החלוקים הלבנים של הרופאים? וכיסאות הטיפול? 
"כיסאות הטיפול יוחלפו לכיסאות בצבע כתום סלמון בהיר, על פי אותה גישה של פסטלים חמימים. אבל החלוקים צריכים להישאר לבנים. כי הם בכל זאת משדרים סמכות רפואית מקצועית בשפה האוניברסלית של הושטת עזרה בעת מצוקה. כדי להוסיף קצת צבע הוספנו להם שלושה פסים צבעוניים בכתום, ירוק וכחול – צבעי המותג". 

אזור ההמתנה 

ד"ר עופר כהן, רופא שיניים בכללית סמייל, אומר ש"טיפולי שיניים מעוררים בדרך כלל יותר חרדות מטיפולים אחרים, מכל מיני סיבות פסיכולוגיות, שכבר פרויד דיבר עליהן. אזור הפה הוא לא אזור נעים עבור אנשים. הוא גם מסמל שליטה, וכשאנשים מאבדים את היכולת לדבר, עם פה פתוח מלא מכשירים ופנס מעל – הם מאבדים שליטה. כשאנשים מחכים בין חמש דקות לחצי שעה או יותר בחדר ההמתנה, הם גם מתחילים באופן טבעי לטחון מחשבות, בעיקר אם הם חוששים, ובנוסף לכל גם שומעים את הקולות שיוצאים מחדר הטיפולים, של המקדחה וכל הזמזומים האחרים". 

אזור קבלה נוסף 

"מעבר לזה שאני חובב אסתטיקה, אני רואה את ההשפעה הגדולה שיש לעיצוב החדש של המרפאות על המטופלים שלי. ההמתנה בתוך חלל מעוצב ואסתטי מסיחה את הדעת. כשהצבעים הם חמים ונעימים במקום הקירות הלבנים, הקרים והמנוכרים – זה נותן תחושה מרגיעה ואנשים מחכים בשקט, בסבלנות, ומרגישים שהגיעו למקום שאכפת לו מהם". 

נמנעים מחיצי רעל 

מרפאה מעוצבת אחרת היא מרפאת "דרור" לרפואה משלימה של שירותי בריאות כללית, שממוקמת בראשון לציון. מרפאה זו, ברוח הטיפולים שהיא מציעה, עוצבה על-פי תורת הפנג-שואי. 

"העבודה על עיצוב המרפאה היתה צריכה להתחשב במבנה הקיים", מסבירה שרונה פומס, יועצת בכירה לפנג-שואי. "זה היה האילוץ היחיד שלנו. אמנם החלום בפנג-שואי הוא לבנות מההתחלה, מהיסודות, לפי הכללים והחוקים הנכונים, אבל התנאים הסביבתיים די התאימו מבחינת המבנים מסביב ומבחינת הגישה מהכביש". 
"המרפאה הזאת נבנתה בתקופת הבריטים, והחלל שלה, עם הגג הגבוה שמאפיין מבנים עתיקים, קיבל הנמכה מעגלית כדי לשמור על האיזון בין היין ליינג. הקפדנו גם על תאורה רכה ונעימה שמופנית כלפי מעלה ולא מאירה חזק מדי על האנשים. כל פריטי הריהוט שנבחרו הם מעגליים כדי לאפשר תחושה של זרימה. נמנענו מצורות זוויתיות שמכונות בפנג-שואי 'חיצי רעל', שמזרימים אנרגיה אגרסיבית וממוקדת שגורמת לחוסר שקט ולעצבנות". 
"המרפאה הזאת נבנתה בתקופת הבריטים, והחלל שלה, עם הגג הגבוה שמאפיין מבנים עתיקים, קיבל הנמכה מעגלית כדי לשמור על האיזון בין היין ליינג. הקפדנו גם על תאורה רכה ונעימה שמופנית כלפי מעלה ולא מאירה חזק מדי על האנשים. כל פריטי הריהוט שנבחרו הם מעגליים כדי לאפשר תחושה של זרימה. נמנענו מצורות זוויתיות שמכונות בפנג-שואי 'חיצי רעל', שמזרימים אנרגיה אגרסיבית וממוקדת שגורמת לחוסר שקט ולעצבנות". 

דלת כניסה למחסן 

"מאחר שמדובר במרפאה, הדגש הוא על המטרות הספציפיות של הקטנת חרדה ויצירת רוגע, שקט, איזון, הרמוניה. את ההרמוניה משיגים על-ידי שימוש בתמונות ובסמלים, ובצבע, צורה וחומר שמבטאים את חמשת האלמנטים: עץ, אדמה, אש, מתכת ומים". 

"באזור המזרחי מיקמנו עציצים ותמונה של עץ בטבע עם המילה 'התחדשות'. באזור הצפון-מזרחי תמונות של הרים עם המילים 'שלווה, יציבות, ביטחון'. באזור הדרום-מזרחי עלים בטבע עם המילה 'זרימה'. באזור המערבי תמונה של פרחים צהובים עם המילה 'שמחה'. באזור הדרומי תמונה של שקיעה עם המילה 'הארה'. באזור הצפון-מערבי תמונות של מתכות עגולות עם המילים 'עוצמה ותמיכה'. באזור הדרום-מערבי תמונות של אדמה פורייה עם המילה 'הזנה'. באזור הצפוני תמונה של מים עם המילה 'נחישות'". 

יש בתורת הפנג-שואי התייחסות ספציפית לחללים שאמורים לשמש לצורכי בריאות ומרפא? 

"אין התייחסות ספציפית למרפאות ולבתי חולים. החוקים הם אותם חוקים. ברגע שיש איזון – אז יש בריאות ושלווה וכסף וכל מה שאנחנו מאחלים לעצמנו. כל התחומים עובדים כמו שצריך. כל העניין של הפנג-שואי הוא בעצם להיות במקום הנכון, בכיוון הנכון, בזמן הנכון. זאת כל התורה כולה על רגל אחת. והכל מתבסס על המטאפיזיקה הסינית". 

לדברי מעצבת הפנים של הפרויקט, מיכל רוזן, "היה לי חשוב לשים כיסאות עם גב בחדרי ההמתנה, כדי שהפציינטים ירגישו שיש להם גב ושלא יישבו בחלל פתוח כשכל הזמן עוברים סביבם ומאחוריהם אנשים. היה חשוב ליצור עמדות קבלת קהל מעגליות ואינטימיות, הפונות החוצה, כדי לתת תחושה של נתינה. הוספנו גופי תאורה שפונים כלפי מעלה, והכנסנו את הטבע בכל דרך אפשרית, כולל פרקט מעץ כדי להוסיף את הטבע, את החום ואת הצבע". 

תמונות זה שטויות

רוזן אומרת כי "הפרויקט הזה נתן הזדמנות נדירה לעשות חיבור משמעותי בין עיצוב לטיפול. הרי אין מקום מתאים יותר מאשר מרפאה לרפואה משלימה – שנועדה לשחרר חסימות ולעזור להשיג שלווה – לעיצוב בשיטה שמתאימה להשגת אותן מטרות. זה בעיניי צעד מאוד חשוב של מודעות המערכת הרפואית בארץ, שמתחילה, לשמחתי, לחשוב כמו חברות עסקיות, על המיתוג, על התדמית, על חוויית השירות ללקוח ועל התחרות שיש מסביב". 

הרפלקסולוגית בלה רזניק, שעובדת במרפאת דרור, אומרת כי "המטופלים מגיבים לעיצוב החדש מיד כשהם נכנסים למרפאה. גם החוויה כמטפלת שונה לגמרי ממה שהיתה לפני השינוי בעיצוב. אי אפשר לתאר את ההבדל. זה אחר לגמרי לטפל במקום חי, אנרגטי, שמקבל אותך, שיש בו יד מכוונת לרעיון של צמיחה והתחדשות, ושמדבר בשפה של הרפואה המשלימה – תומך ומרגיע". 
האדריכל אמנון רכטר, שתכנן מרפאות בבית החולים הדסה הר הצופים ובבתי-החולים לין וכרמל בחיפה, חושב שהדבר החשוב ביותר בתכנון מרפאה הוא הכנסת אור יום. "צריך להכניס אור שמש אמיתי כדי שאנשים שממתינים לא יאבדו תחושת זמן כשהם מחכים במקום סגור וקלסטרופובי", הוא אומר. 

ומה עוד חוץ מתאורה טובה? 

"אני לחלוטין נגד סוגים שונים של דקורציה שמוכרת נוחות בזול. תמונות זה קשקוש, אחרי שלוש דקות הן מפסיקות לתפקד. לא רואים אותן יותר. רצוי להכניס חיים למרפאה, ואפשר להשתמש בצבעים חזקים וחיים. לא הכל רגוע בחיים האמיתיים, ולא צריך באופן מלאכותי ופטרוני להרגיע את האנשים". 

"אקוסטיקה, לדעתי, הרבה יותר חשובה מצבעים, כדי ליצור אינטימיות, כדי שאנשים יוכלו לדבר בשקט בלי להפריע אחד לשני. וכשהם הולכים לפקידי הקבלה – שיוכלו לדבר בלי שכל היתר בחלל ההמתנה ישמעו אותם. גם הארגונומיה חשובה מאוד. נוחות הישיבה. אנשים לא יודעים כמה זמן יצטרכו לחכות, אז רצוי שיישבו בנוח. והחומרים צריכים להיות פשוטים יחסית ובסיסיים. להקרין סוג של ביטחון במקום". 
הכתבה במעריב: 

לינק לאתר של האדריכלית ומעצבת הפנים מיכל רוזן 
www.rosenm.co.il