חופשי ומאושר

f26078131cd8bdf029fc29111c8964cdאיך זה נראה ואיך זה מרגיש לצאת מעבדות ולהיות בחופש

נתחיל בלשאול את הקושיה מה זה להיות בחופש רק בחג הפסח                          

בעודנו זוכרים שהיינו עבדים בארץ מצריים

בעוד רבים מידי עדיין עבדים ל"פרעה" או איך שתרצו לכנות אותו

ניזכר למשל, בחוויה העולה סביב שולחן החג

כשאנו מוקפים משפחה וחברים או בין אם אנו מצויים לבד

ונשאל את עצמינו  בכנות

האם מרחפת בחדר, אצל אחינו היקרים המקיפים  אותנו  ובתוכנו פנימה

תחושת העבדות?

האם נכיר ,למשל, בעבדות המצויה בכל ההכנות לחג ומה שקורה במהלכו ובוודאי לאחריו

במה שנוכח בחיים של רבים כל כך בתחומים כה רבים של חייהם

האם נזכור  את העבדות הזאת והאם נבחר להוסיף להיות בה?

מבלי לדעת

כי ככה לימדו אותנו, כי לזה הקרבנו ולזה הרגילו אותנו

אבות אבותינו, הורינו וסבינו במשך אלפי שנים

ואין להם או לרבים מושג איך זה יכול להיראות אחרת והאם בכלל זה אפשרי להיות בחופש?

מה אם להיות בחופש כל השנה? מכל דבר?

והקושיה  הגדולה שכל אחד מוזמן לשאול את עצמו במהלך החג ובכל רגע ורגע

אם הוא בשל ומוכן  לוותר על העבדות, הקורבנות, הפרדיגמות הישנות ולהיות בחופש

הקושיה הזו מאלצת כל אחד מאיתנו להיכנס פנימה אל תוך עצמינו ולשאול בכינות

האם אנחנו  מוכנים באמת להניח לכל מה שלא עובד יותר

להישאר במצריים הסימבולית

בעולם הישן שכבר לא….

האם נבחר להיזכר בניסים,

בלא הגיוני ובלא צפוי?

מי היה מאמין שנסיך מצרי , בן בית בבית פרעה, חילץ את בני ישראל מעבדות לחירות?

מי מאיתנו  זוכר את האותות והמופתים

את אלוהים שהתגלה למשה בהסנה הבוער

וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה':

וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' מַה זֶּה בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה: וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ: לְמַעַן יַאֲמִינוּ כִּי נִרְאָה אֵלֶיךָ ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב:

הניזכר בנס  עשרת המכות

האם נבחר להיזכר בנס הגדול מכולם של חציית ים סוף לשניים

כמה אותות ומופתים עוד נחפוץ לראות בחיינו כדי להיזכר שניסים קורים

באופן טבעי

האם נזכור שהגדולה הזו של משה שהיה כבד פה וכבד לשון

מצויה אצל כל אחד ואחת מאתנו?

האם נזכור שאין הבדל בין מצרי ליהודי

בין שמאל לימין

בין חושך לאור

ומתוך כך לאהוב ולכבד את כל מי שנוכח

סביב שולחן החג, בחדר ובחיים שלנו

להודות ולכבד את הורינו, סבינו ואבות אבותינו

על כל מה שהם לימדו אותנו

וסייעו לנו בתבונתם להגיע לרגע הזה!

ולאהוב את מי שאנחנו

להיות מי שאנחנו

באופן פשוט וטבעי

בהשתנות, בהתחדשות אביבית וחגיגה

השתנות המחלחלת ממילא באיטיות ובהדרגתיות

ולפיכך מוטב לשאול את הקושיות הללו

כדי לזהות את הישן

 ולהיפתח בקלות רבה לחדש.

מי מוכן להניח לחג להיות חג של הנאה

בלי צורך ,בלי הכרח ,בלי מחויבות

לשום דבר

לאף אחד

פשוט להיות

פשוט להינות

מהנס הזה

שנקרא לו להתעורר